אפיון חדרי ילדים - כמה ילדים בחדר?
חדרי ילדים עד שנות השמונים של המאה ועשרים היו די קטנים - כמו כל שטח הבתים, הסטנדרט של דירה ממוצעת בשנות השבעים היה שני חדרי שינה על 72 מ"ר, כאשר חדר אחד שימש כחדר שינה להורים וחדר אחד בתור חדר ילדים.
בחדר הילדים היו חולקים, ילד אחד (במקרה של ילד בודד), שניים, חמישה ויותר ילדים. בחדר היו מיטות ילדים נפתחות ו/או מיטות קומתיים, כל לילה היו פותחים את המיטות ורצפת חדר הילדים הייתה נעלמת לטובת שטחי שינה, עד הבוקר למחרת. הילדים היו יושבים בשולחן פינת האוכל או על השולחן בסלון לעשות שיעורים. משחקים בסלון או בחוץ, בחצר, ברחוב ובמגרשים. עיצוב חדר הילדים היה צנוע ופרקטי.
בשנות השמונים התחילה בניה מסיבית של בתים גדולים יותר, הסטנדרט הפך להיות דירות של 4 ואף 5 חדרי שינה. הילדים ברי המזל קיבלו חדר ילדים משלהם, חדר לבד עם מיטה, שולחן לימודים, ארון וספריה. חדר ילדים הפך להיות האזור הפרטי והמרכזי של הילד, הצעצועים של הילד עברו לחדר, בהרבה חדרי ילדים הוצבו גם טלויזיה, ווידיאו ומשחקי טלויזיה ומחשב. העיצובים של החדרים השתוללו, חדרי ילדים עוצבו לפי נושא מסוים לפי בחירת הילד, ציורי קיר לפי בחירת הילד, הריהוט נקנה בשיתוף עם טעמו של הילד.
היום מתחיל תהליך הפוך, יותר ויותר הורים הופכים חדר ילדים אחד שישמש לשינה בלבד לכמה ילדים וחדר ילדים אחד הופך להיות חדר לימודים ומשחקים. המטרה היא לאחד בין הילדים ולתת להם חווית גדילה דומה לחוויה אותם הם חוו בילדותם. עיצוב החדרים מותאם לטעמם של כל ילדי המשפחה בטווח גילאים שונה ותחומי ענין שונים ולכן הופך למינורי ומאופק. עיצוב חדר הילדים הופך להיות מקשה אחת עם העיצוב הכללי של הבית.
קראו עוד: חדרי ילדים כמקומות מוגנים
קראו עוד: תכנון חדרי ילדים